פסק-דין בתיק תא"מ 35725-04-11

עניינה של התובענה הנדונה, שהוגשה בהליך של סדר דין מהיר, הוא במחלוקת בשאלה אם הנתבע החזיר לתובע את מלוא כספי הלוואה שלווה ממנו.

העובדות ופירוט טענות הצדדים בכתבי טענותיהם

2.         התובע, עורך-דין במקצועו, והנתבע היו ידידים בתקופה הרלוונטית. אין מחלוקת בין הצדדים על כך שעל רקע יחסי ידידות אלו, הלווה התובע לנתבע ביום 16.6.2004 סך של 23,500 ש"ח, כדי שהנתבע יוכל לשחרר מלשכת ההוצאה לפועל, באמצעות סכום זה, רכב הסעות ששימש לפרנסתו, אשר נתפס בשל חוב כספי שלו. עם קבלת סכום ההלוואה האמור, חתם הנתבע על מסמך המאשר את קבלתו, שכך נכתב בו: "אני פוני דוד, ת"ז ... מאשר קבלת 23,500 ש"ח (שווי 5,220$) בתאריך 16.6.04" (נספח א' של כתב התביעה).

3.         על-פי הנטען בכתב התביעה (מיום 27.4.2011), למרות פניות רבות מצד התובע אל הנתבע כדי שישיב את סכום ההלוואה, לא השיב הנתבע את מלוא סכום ההלוואה, אלא רק סך של 8,500 ש"ח. מכאן התביעה להשבת היתרה בסך של 15,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

4.         בכתב ההגנה (שהוגש ביום 14.6.2011) טען הנתבע כי כאמור, אינו חולק על קבלת ההלוואה בסכום הנטען, אולם לטענתו, במועד כלשהו שאינו זכור לו, שילם לתובע במשרדו במזומן סך של 2,500 ש"ח. אולם בשל יחסי החברות והאמון שהיו בין השנים, לא קיבל מהתובע אישור על כך שקיבל סכום זה. לפיכך, הסכום שהוחזר על חשבון כספי ההלוואה הוא בסך של 11,000 ש"ח (משתמע שהכוונה לסך של 8,500 ש"ח שהוחזר כנטען בכתב התביעה וכן 2,500 ש"ח הנזכרים עתה).

עוד טען הנתבע, כי אף יתרת ההלוואה, בסך של 13,000 ש"ח הוחזרה על התובע בכך שנטל לידיו כספי זכייה בתביעה שבה ייצג התובע את אשתו של הנתבע (להלן גם - בתיה). לפי טענת הנתבע, התובע ייצג את בתיה בתביעה נגד חברת ביטוח לקבלת פיצוי בגין נזק שנגרם לה כתוצאה מתאונת דרכים. לפי הזכור לנתבע, מחברת הביטוח התקבל פיצוי בסכום של 13,000 ש"ח, שנמסר לידי התובע, והגם שאמור היה להגיע לידי בתיה, נטל התובע את הסכום שהתקבל. לפיכך לטענת הנתבע, סכום הפיצוי שהתקבל כאמור, כיסה את יתרת ההלוואה. טענה זו נתמכה בתצהיר מטעם בתיה, שבו נטען שאמנם הודיעה לתובע בעל-פה על הסכמתה לסיום נושא התביעה הנזכרת בדרך של פשרה, בסך של 13,500 ש"ח. מאוחר יותר נודע לה מבעלה, הנתבע, שהתובע אמנם קיבל המחאה בסכום זה מחברת הביטוח, אך התובע מעולם לא מסר לה את ההמחאה או כל סכום אחר. מסיבה זו ביקש הנתבע שבית המשפט יורה לתובע להמציא את כל מסמכי התביעה הנזכרת (תביעה זו תכונה להלן גם - התביעה של בתיה).

5.         בישיבה המקדמית שהתקיימה ביום 3.10.2011 בפני כבוד השופטת דורית פיינשטיין, הועלה נושא מסמכי התביעה של בתיה. הנתבע טען, שאין ברשותו אישור לתשלום הכספים ואף אינו יודע באיזו ערכאה התנהל ההליך. התובע מצדו טען כי אין קשר בין כספי התביעה של אשת הנתבע לבין ההלוואה שהלווה לנתבע, ואף הוסיף כי אינו זוכר כמה נפסק וכמה גבה מתוך הסכום שנפסק.

בהחלטת בית המשפט נקבע שהנתבע ימציא בקשה לקבלת מסמכי התביעה האמורה שתוגש מטעם בתיה אשתו, ולאחר שתתקבל בקשה זו ימציא התובע את מסמכי התביעה. לחלופין, יגיש התובע תצהיר על כך שהמסמכים לא נמצאו, יבהיר כיצד יצאו המסמכים מידיו וכן יודיע מה היו פרטי התיק, ככל שהתנהל בבית המשפט.

בהתאם להחלטה זו הגישה בתיה ביום 6.10.2011 בקשה מתאימה לקבלת מסמכי התביעה.

6.         רק ביום 9.1.2012 הוגשה תגובת התובע לבקשה האמורה (ראו החלטות מיום 9.10.2011 ומיום 2.1.2012). בתגובה זו נאמר, כי התביעה של בתיה התבררה בבית משפט השלום בירושלים בת"א 10658/04. לפי טענת התובע, התיק אינו ברשותו וכי "ויתכן והוא הועבר לידיה של הגב' פוני וזאת מיד לאחר סיום הטיפול בו", שכן באותה עת היו יחסי ידידות ויחסי אמון קרובים בין הצדדים. מכל מקום, התובע אישר שקיבל חלק מכספי התביעה לידיו, אך לטענתו, היה זה רק סכום של 11,000 ש"ח מתוך סכום של 13,000 ש"ח שהתקבל מחברת הביטוח בתביעת אשת הנתבע.

עוד טען התובע, שסכום זה קוזז מיתרת סכום ההלוואה, שהיה בסך של 23,500 ש"ח לפי שוויה ביום 16.6.2004, שזה מועד מתן ההלוואה. לפיכך לטענתו, יתרת ההלוואה עמדה על סך של 12,500 ש"ח, המהווה את ההפרש שבין 23,500 ש"ח (סכום ההלוואה) לבין 11,000 ש"ח (הסכום שנטל מהפיצוי שהתקבל בתביעתה של בתיה). לטענת התובע, סכום זה (12,500 ש"ח) בעודו משוערך ליום הגשת התביעה הוא בסך של 15,988 ש"ח. לתמיכה בכך, טען התובע שצירף "עותק דף שיערוך", אך דף זה לא נמצא שצורף. בנוסף טען התובע, כי לא ניתן להבין את החישוב שערך הנתבע בכתב ההגנה.

לתגובה זו צורף תצהירו של התובע, שבו נאמר כי אין בידו את תיק התביעה של בתיה וכי התיק הושב לידיה. עוד נאמר בתצהירו של התובע, כי לפי מיטב זכרונו, סכום הפיצוי שניתן לבתיה היה בסך של 13,000 ש"ח, וממנו קיזז התובע סך של 11,000 ש"ח על חשבון ההלוואה, והיתרה נמסרה לבתיה.

7.         קודם לישיבת ההוכחות הגיש הנתבע תצהיר עדות ראשית מטעמו, שעיקריו הם שהתובע אמנם הלווה לנתבע סך של 23,500 ש"ח וכי הנתבע אישר את קבלת הסכום בחתימת ידו. סכום זה נמסר לנתבע מידי חלפן כספים העובד בקרבת משרדו של התובע. במועד שלא זכור לנתבע, החזיר לתובע במשרדו סך של 8,500 ש"ח, כאמור בכתב התביעה, אולם התובע לא אישר את קבלת הסכום במסמך בכתב. בנוסף לכך, במועד אחר, שאינו זכור לנתבע, החזיר לתובע סכום נוסף של 2,500 ש"ח על חשבון כספי ההלוואה, וכי סכום זה נמסר לידי עו"ד תהילה אלחרט, העובדת במשרדו של התובע. עוד טען הנתבע בתצהירו, כי בעקבות תאונת דרכים שבה הייתה מעורבת אשתו, בתיה, הגיש התובע בשמה תביעה נגד חברת הביטוח, והתובע הודיע לה, שבעקבות התביעה התקבל פיצוי בסכום של 13,000 ש"ח. לטענת הנתבע, התובע גם הודיע לו כי נטל לעצמו את סכום הפיצוי ובכך קיזז סכום זה מיתרת חובו של הנתבע בגין ההלוואה שקיבל מהתובע. בכך לטענת הנתבע, הוחזרו כל כספי ההלוואה במלואם.

עיקרי עדויות הצדדים

8.         בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 12.7.2012 נחקרו על תצהיריהם התובע, הנתבע ובתיה (אשתו של הנתבע). בשל חשיבות הדברים, נפרט את עיקרי העדויות.

9.         התובע לא זכר באיזה אופן ניתנו כספי ההלוואה, הגם שהניח שהיה זה במזומן, ואף לא זכר אם הכסף ניתן במשרדו או במשרדו של חלפן כספים, ואם ניתן בשקלים או בדולרים (עמ' 3 שורה 22 עד עמ' 4 שורה 2). התובע גם אישר שלא המציא לנתבע כל מסמך המאשר שהחזיר סך של 8,500 ש"ח, כנטען בכתב התביעה, אך הוסיף כי בכתב ההגנה לא טען הנתבע שהחזיר סכום זה. לפי טענת התובע, הכסף היחיד שהוחזר לו היה הסכום שקוזז בעקבות הזכיה בתביעתה של בתיה, וזאת לאחר שייצג אותה מבלי ששולם שכר טרחתו. בהקשר זה גם הוסיף התובע, "שלא דובר בתביעה שהוגשה לבית משפט, אלא בחלופת מכתבים" עם חברת הביטוח (עמ' 4 שורות 7 עד 21).

כשנדרש התובע להסביר (לשאלת בית המשפט), על מה התבסס האמור בכתב התביעה, שלפיו הנתבע החזיר רק סכום של 8,500 ש"ח מתוך כספי ההלוואה השיב, כי ערך "פתק על הכסף שהוחזר", ולפי חישובו יתרת ההלוואה היא בסך של 15,000 ש"ח בערכים ריאליים. שכן, לפי הסברו, הסכום שהנתבע הודה שהחזיר הוא 2,500 ש"ח וסכום זה בצירוף הסך של 8,500 ש"ח מסתכם לסך של 11,000 ש"ח שקוזז מכספי תביעת אשתו של הנתבע (שם, שורות 31-27).

התובע התבקש להבהיר כיצד יתכן שבישיבה המקדמית טען שהסכום שקוזז מכספי הזכייה בתביעתה של בתיה אינו קשור להחזר ההלוואה ואילו עתה טען שסכום זה קוזז כאמור, אך תשובתו לא הייתה סדורה ולא ניתן היה להבין את הסברו. תחילה טען שחישוביו בכל מקרה היו בערכים ריאליים, לאחר ששיערך את סכום ההלוואה ואת היתרה שלא הוחזרה ולאחר מכן טען שכן קיזז חלק מחוב ההלוואה בכך שנטל סך של 11,000 ש"ח מתוך כספי הפיצוי שהתקבל כאמור (עמ' 5, שורות 16-7). התובע גם אישר שסכום הפיצוי שהתקבל מחברת הביטוח היה בסך של 13,000 ש"ח שמתוכו קוזז לטענתו, סך של 11,000 ש"ח ואילו 2,000 ש"ח ניתנו לבתיה. כך הגם שאין ברשות התובע כל אסמכתה לסכומים האמורים.

בהמשך הדיון השיב התובע לשאלות בית המשפט בעניין היעדרו של תיק התביעה של בתיה, אולם לא היה בפיו הסבר לכך, מעבר להשערה שהמסמכים נמסרו לידיה. כך גם לא היה בפי התובע הסבר לכך שאין ברשותו כל אסמכתה לקבלת כספי הפיצוי מחברת הביטוח או לקיזוז חלקם מסכום ההלוואה, מעבר לכך שבשל חלוף הזמן אין לו תיעוד למסמכים (עמ' 8, שורות 17-7).